למה עיצוב סביבת העבודה כל כך חשוב? ולמה היום יותר מתמיד? מה גרם לכל החברות הגדולות והמצליחות בעולם ללא יוצא מן הכלל להשקיע משאבים עצומים בעיצוב המשרדים שלהם? חברות כמו אמזון, גוגל, פייסבוק ורבות אחרות.
התשובה היא שסביבת העבודה הייתה תמיד משפיעה וחשובה , רובנו מבלים בה שליש מחיינו הבוגרים לפחות .תחשבו על כך שאחרי הבית זה המקום שעוטף אותנו רוב חיינו. איך אנחנו יכולים להפוך מקום כל כך משמעותי בחיינו למקום שבו נרגיש טוב, שנרגיש בו חלק מקהילה, שיעודד אותנו להיות יצירתיים ושבו נמצה את היכולות שלנו ונהיה חלק מהצלחת החברה?
זה נשמע כמו שאלה שפעם היו מפנים למנהל או למנהלת משאבי אנוש בחברה. עם השנים הסתבר שעיצוב החלל הזה יכול להשפיע בצורה מהותית על האופן שבו תהליכי עבודה מתרחשים. על היצירתיות, החדשנות, התפוקה. במקביל, בעשרות השנים האחרונות חלו כמה תהליכים גלובליים שהגבירו פי כמה את החשיבות של עיצוב משרדים כמצע שעליו גדלה חברה מצליחה:
ראשית, התפוצצות המידע שהגיע עם עידן האינטרנט גרמה להתמקצעות ספציפית של בעלי מקצוע וזה גרם לכך שעל תחום מסוים כבר כמעט לא יכול לעבוד מומחה אחד אלא עובדים כמה מומחים. עבודת הצוות הפכה להרבה יותר משמעותית.
גורם מהותי שני הוא התחרות הגוברת בין חברות. יש יותר אנשים בעולם היום, יותר חברות, הרבה חברות משווקות את אותו מוצר לכן צריך להיות הרבה יותר יעילים ועם יתרון תחרותי בולט כדי לשרוד. אם פעם חברה הייתה יכולה להרשות לעצמה להזניח את הפרמטר הזה של עיצוב משרדים ולסמוך על היצירתיות והתפוקה שיגיעו באופן אינטואיטיבי או דרך אמצעים אחרים, היום בעיקר בקרב חברות סטארטאפ, זו כמעט התאבדות.
אני יכולה לספר מהחוויה האישית שלי כי בעצם ההיסטוריה המקצועית שלי כמעצבת פנים חופפת למהפכה שעברה ועוברת גם היום על העולם של עיצוב המשרדים.
הרומן שלי עם עיצוב פנים התחיל לפני 25 שנים. סיימתי את התואר והתחלתי לעצב כל מה שנתנו לי לעצב. ובאופן טבעי נמשכתי לאנרגיות של עיצוב משרדים וכיוונתי את עצמי לשם.
וכמו בכל זוגיות טובה שנמשכת עשרות שנים אחד האתגרים הוא להתגבר על השחיקה ולשמר את התשוקה.
למזלי התחום של עיצוב סביבת העבודה הוא כל כך דינמי ומשתנה שהוא סוחף אותי אתו כל שנה לתגליות וחידושים נוספים.
אז לפני עשרים שנה בערך מה היה הכי חשוב בעיצוב משרד? מישהו מנחש? המשרד היה צריך להיות פונקציונלי ויפה! מי בעיקר עבד מולי על עיצוב המשרד? מנהל או מנהלת התפעול .
אחרי 7, 8, 9 שנים של עיצוב משרדים יפים התחלתי לחשוב לעצמי, המשרד הוא כלי כל כך עוצמתי, עוטף, משפיע, למה שלא נשתמש בכלי הזה גם כדי להעביר בעוצמה את המסרים של החברה לעובדים וללקוחות? זו מגמה שהתחילה בחו"ל בעיקר עבור חללים קמעונאיים למכירות ומאוד התלהבתי ממנה.
הצעתי ללקוחות שלי, אייר פרנס וקלמ למתג את המשרדים והם שאלו: מה זאת אומרת? ב2003 אף אחד בארץ לא דיבר על מיתוג סביבת העבודה. אמרתי להם, תחברו אותי עם מחלקת השיווק שלכם ונעבוד יחד, נשלב את המיתוג שהוא בדרך כלל דו ממדי בתוך התלת ממד של עיצוב המשרדים.
קיבלנו ממחלקת השיווק של קלמ תמונות בנושא של שמיים ועבדתי איתם בעיצוב הדלפק
ואזור הכניסה, אבל זה עדיין היה דו ממד שמודבק על תלת ממד.
10 שנים מאוחר יותר תכננו בסטודיו את המשרדים של חברת צ'יינה מוטורס שעוסקת בייבוא אוטובוסים מסין. בפרויקט הזה כבר יצקנו את המיתוג בתוך התכנון התלת ממדי.
הדלפק אלכסוני ונראה בתנועה על גבי כביש שהוא השטיח והמשחק של גופי התאורה יוצר הרגשה דינמית של תנועה.
פרויקט נוסף של מיתוג תלת ממדי הוא משרדי חברת ערד תעשיות הידועה בתור "מגבות ערד" . סטנדטרד טקסטייל האמריקאית קנתה את החברה ובתכנון הקיר בכניסה עיצבנו מעין מחווה עם קריצה לחברה הוותיקה שהיתה ידועה במגבות האיכותיות שלה. זה קיר שמתוכנן עם מגבות מגולגלות. על קיר נוסף יצרנו קומפוזיציה של בדים באותו סגנון.
פרויקט נוסף שונה מאוד מהפרויקטים הטיפוסיים שלנו בסטודיו הוא עיצוב מרכזי שירות לקוחות עבור פלאפון. הפרויקט הזה הוא ממש תפאורה בתוך המשרדים וגם התכנון הולבש על עיצוב המוקד הקיים. הוא נועד ליצור אצל נציגי החברה את החוויה שנוצרה אצל הצופים בפרסומת של פלאפון בקמפיין שנעשה ב2009 חוויה של עולם פנטסטי ..
כשעבדתי על מיתוג סביבת העבודה התרגשתי מאוד מהאפשרויות שגלומות בחלל ככלי למיתוג,
לקח לי עוד כמה שנים, כמו לכל העולם, להבין שלסביבת העבודה יש השפעה אפילו יותר גדולה מאשר היכולת למתג. המיתוג הוא רק קצה הקרחון. מיתוג יכול ליצור תחושת שייכות והשייכות היא פרמטר חשוב ביצירת קהילה וקהילה משפיעה על יצירתיות. אז מיתוג הוא חשוב אבל הוא רק תחילת הדרך של מה שאפשר לעשות עם עיצוב משרדים. מחקרים על ההשפעות של עיצוב סביבת העבודה קיימים כבר עשרות שנים באקדמיה, אבל רק ב10 השנים האחרונות התחילו לתרגם אותם לכלים מעשיים באופן המוני.
היום כמעט בכל פרויקט שאני עובדת עליו הנציג מטעם החברה הוא מנהל או מנהלת משאבי אנוש.
הציפיות מעיצוב משרד הן גבוהות בהרבה היום. מצפים מעיצוב של משרד שייצור מיתוג ,יעלה את היצירתיות והחדשנות וגם יגדיל את התפוקה.
יצירת קהילה על ידי קירבה, שייכות, אמון ובטחון
ראשית, עבודת צוות טובה מתרחשת ככל שנפעל ליצירת קהילת עובדים. זה יקרה אם נגביר את תחושת הקרבה, השייכות, הביטחון והאמון של העובדים. אז חוץ ממיתוג ניצור קירבה דרך החללים המשותפים של החברה.
איך אנחנו יודעים שקירבה משפרת את הביצועים של צוות? יש מחקרים בנושא, אחד מהם הוא של
בריאן אוצ'י , סוציולוג שחקר את התמהיל האידיאלי לעבודת צוות. הפקת מחזמר כרוכה בעבודת צוות מורכבת ורבת משתתפים לכן אוצ'י בחר לנתח את כל המחזות בברודוויי שנוצרו במהלך כמה עשרות שנים. הוא גילה שמערכת היחסים בין היוצרים התגלתה כמדד אמין לנבא את ההצלחה בברודוויי. כשלא הייתה היכרות בין האמנים היוצרים מחזות הזמר צפויים להיכשל. כשהייתה היכרות טובה המחזות הצליחו.
כשמתייחסים לחללים ציבוריים כמחוללי קירבה , מהו לדעתכם המקום הכי משמעותי שבו אפשר ליצור קירבה במשרדים? ……….התשובה היא, הקפיטריה או המטבחון
כאן אתם רואים תכנון של קפיטריה בפרויקט קונספט שתכננתי יחד עם משרד רון רובנשטיין אדריכלים העוצמה של הקפיטריה כמקום שבו נוצרת תקשורת וקירבה נובעת מהמהות שלה כאזור שבו מתרחשת אחת הפעולות הראשוניות והחשובות לאדם: אוכלים שם. לאכול זה צורך קיומי בסיסי ואכילה משותפת יוצרת קירבה כמעט אוטומטית.
תקריב של שולחן אבירים פרויקט קונספט
בפרויקט הזה תכננו שולחן ארוך, מעין שולחן אבירים, וגם זה לא מקרי. הרעיון למקם שולחן ארוך עלה כשהייתי בפסטיבל במצוקי דרגות, אני חובבת פסטיבלים ותיקה, ואת ארוחת הצהריים אכלתי
ליד שולחן ארוך מעץ שהיה שם שישבו סביבו לפחות 20 איש . אם היית יושב בנחת שעה ליד השולחן היית יכול להכיר בקלות 20 אנשים חדשים. אתם לא מתארים לעצמכם איזה חיבור וכמה שיחות וצחוקים נוצרו סביב השולחן הזה בארוחת צהריים אחת. ואם נחזור למשרד, כשאת יושבת לאכול ארוחת צהריים ליד שולחן אבירים, וזה לא משנה אם זה אביר או מתכנת, רוב הסיכויים שתפגשי מישהי או מישהו מהחברה שלא היית פוגשת בחדר שלך או באופן ספייס, מישהו ממחלקה אחרת, או את מנהלת הכספים שכבר שבועיים רצית לדבר אתה על התקציב של הפרויקט החדש, וזה מעצב את התרבות הארגונית של החברה.
וכך תרגמנו את הקונספט לקפיטריה שמעודדת שיתוף בחברת הסטארטאפ יואפי שולחן אבירים. יותר מאוחר אתייחס לצבעוניות, זה נושא חשוב בפני עצמו.
וכאן מטבחון צבעוני ושמח בחברה שעוסקת בחוויית משתמש במדיות דיגטליות.
מטבח וקפיטריה בחברת הספנות הוותיקה אלאלוף בה רוב העובדים הם בעלי ותק של עשרות שנים. משדר חמימות ואוירה ביתית.
חברה שלקחה את נושא המשרד באווירה ביתית עד הסוף, נכנסים למשרדים, אין שם דלפק מזכירות אלא רק מטבח וסלון ממש כמו בבית.
ואם מדברים על אוירה ביתית, חיבור נוסף שאפשר לעשות בין העובדים הוא על ידי יצירת אזורי מפגש לא רשמיים כמו כאן , משרדי קו בנוף לאדריכלות נוף בהם ממוקם ממש סלון בתוך המשרדים.
עוד סלון עם דלפק להכנת משקאות קרים וחמים וכיבוד ממש בכניסה למשרדים. מיקום של דלפק כזה בכניסה שובר מיד את הקרח , כל מי שנכנס מרגיש welcome, שמזמינים אותו להכנס , לשבת, לשתות ולאכול משהו. גם כאן ויתרו על דלפק הכניסה וההיעדרות של הדלפק יוצרת אוירה משפחתית ולא פורמלית.
ביטוי עצמי וייחוד בתוך הארגון
כאשר מאפשרים לכל אחד שמעוניין בכך לבטא את עצמו ואת הייחוד שלו מחזקים את תחושת השייכותוזה אלמנט חשוב ביצירת קהילה. אחת הדרכים שבה בחרנו לאפשר ביטוי עצמי הייתה על ידי "בלוג" לא וירטואלי אלא פיזי בכניסה לקומת משרדים של פרויקט הקונספט שהצגתי קודם.
לכל אחד מהעובדים בקומה יש קובייה מסתובבת שהוא יכול למקם עליה כל מידע שיבחר על עצמו, מקצועי או אישי ולהציג את עצמו לעמיתים שלו במשרד.
אמצעי נוסף מעולה הוא קירות תקשורת שעליהם אפשר לשרבט ולצייר כיד הדמיון,
והמשחק שהוא אמצעי מעולה ומהנה לביטוי עצמי. כאן, במקום הביליארד המסורתי מיקמנו לוח מחיק מגנטי עבור משחקי שח ומשחק הרכבת קלסתרונים והרכבת מילים
הגברת תחושה של אמון ובטחון באמצעות שליטה ופרטיות
שליטה: תחושה של שליטה היא מאוד חשובה לאדם כדי ליצור הרגשת בטחון בתוך הקהילה. בפרויקט הקונספט שאתם רואים כאן תחושת השליטה מושגת על ידי אפשרות לכל עובד לסדר את עמדת העבודה שלו לפי מה שעדיף וחשוב בעיניו. עיצבנו את העמדות כך שיש בהן כמה פריטים: לוח מחיק מגנטי מזכוכית, פנל אקוסטי, מדף תצוגה ומדף לצמחיה. כל אחד יכול לבחור מה הוא רוצה להתקין בעמדה שלו ובאיזה סדר ולבחור את הגוונים מתוך סקלת צבעים.
בפרויקט הזה של חברת סלטיק העובדים יכולים לסדר את עמדות העבודה שלהם ולשנות אותם מחדש בכל פרויקט לנוחותם.
פרטיות אבל כדי להיות פרט יצירתי בתוך קהילה אנחנו צריכים גם את המקומות שבהם אנחנו יכולים להתרכז, לטעון את עצמנו ולחזור בכוחות מחודשים לקבוצה. ספריה למשל יכולה להיות מקום מפלט מצוין.
או חדר ישיבות קטן שאפשר להיכנס אליו להפסקה מתודית ולחשיבה.
מפגשים אקראיים
(בנין 20, פיקסר)אחד הנושאים החשובים שתורמיםלהעלאת היצירתיות והחדשנות הוא המפגשים האקראיים. מסתבר שככל שהמפגשים הללו רבים יותר עולה החדשנות
אחד החללים היצירתיים ביותר בעולם הוא דווקא בניין כאוטי ולא מתוכנן שנקרא בניין 20 שנבנה בשנות ה40 בMIT בקיימברידג'. הוא נבנה במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לשרת בדחיפות מחקר מכ"ם של בעלות הברית. האגדה מספרת שהוא תוכנן באחר צהריים אחד, היו בו ליקויים חמורים וסוכם שיהרסו אותו מיד אחרי המלחמה. בתחילה הוא אכן שימש לחקר מכ"ם ואחר כך עבר הסבה למשרדים של מדענים או למחלקות באוניברסיטה שלא היה אפוא למקם אותן. בבניין שכנו מחלקות שונות לגמרי זו מזו: מעבדת אלקטרוניקה, מעבדה לחקר גרעיני, מחלקה לבלשנות, סדנה לייצור מכונות, מועדוני סטודנטים ועוד. בבניין 20 פותחו מאיץ חלקיקים, היתה בו סדנה לתיקון פסנתרים ומעבדה לתרביות תאים. הבניין עבר שינויים רבים וכל מדען שנכנס אליו עשה בו שינויים כאוות נפשו כי מיום הקמתו ועד הריסתו לבסוף בסוף שנות ה90 הוא היה מיועד להריסה. זה אפשר חופש בלתי רגיל למדענים לתכנן את החללים שלהם כרצונם . הניווט בבניין דמה יותר למציאת דרך במבוך, גם מי שהכיר את הבניין היטב טעה שוב ושוב בדרך למחלקה שלו. אפילו מספרי החדרים נקבעו בלי שום הגיון וסדר נראה לעין. זה גרם לאינספור מפגשים אקראיים בין מדענים וסטודנטים מתחומים שונים.
בבנין 20 פותחו המצאות פורצות דרך כמו צילום במהירות גבוהה, עקרונות הפיזיקה של פעולת המיקרוגל, משחק הווידאו הראשון, הבלשנות החומסקאית שטענה שלכל השפות יש מכנה משותף, ופיתוח השעון האטומי הראשון.
ככל הנראה דווקא הכאוטיות של הבניין והמפגשים האקראיים בין אנשים בעלי רקע ותכונות שונות מאוד, מה שנקרא diversity,גרמו להצלחה המדהימה של הבניין כחממה לחדשנות.
עשרות שנים מאוחר יותר, סטיב ג'ובס, שהאמין בחשיבות של מפגשים אקראיים ניצח על תכנון הבניין החדש של חברת פיקסר שבבעלותו . הוא תכנן את המבנה סביב אטריום מרכזי וכדי שחברי הצוות ייתקלו אחד בשני כמה שיותר ריכז את כל הפונקציות השירותיות במקום אחד: תיבות הדואר, חדרי הישיבות, בית הקפה, חנות המזכרות ואפילו שירותים יחידים בבניין מוקמו שם, כך שכולם נאלצו להיפגש עם כולם במהלך היום.
משתי הדוגמאות הללו וממחקרים שנערכו בנושא מסתבר שריבוי פגישות אקראיות בין אנשים שונים ככל האפשר מעלה את היצירתיות והחדשנות. ככל שההבדלים יהיו גדולים יותר: דת, גזע, מין, מיקום גאוגרפי, תחום עיסוק יש סיכוי טוב יותר ליצירת חדשנות.
אם תחשבו על זה רגע, זה ממש הגיוני. תחשבו על פגישה בין ישראלי ויפני, שתי תרבויות שונות לחלוטין, או אפילו, יפני וברזילאי , סושי סמבה J.
איך מיישמים את זה בתכנון המשרדים? כמו שסטיב ג'ובס עשה, רצוי מאוד לתכנן מקום מפגש אחד
שבו כמה שיותר עובדים מהחברה, ממחלקות שונות, ייפגשו לפחות פעם ביום.
יש חברות גדולות שהמשרדים שלהן משתרעים על פני כמה קומות, שקיבלו החלטה עקרונית למקם את הקפיטריה שלהן בקומה אחת בלבד בלי קפיטריות נוספות, זה מגדיל באופן משמעותי את כמות המפגשים וגם מעודד את העובדים להזיז את עצמם, על זה נדבר מאוחר יותר.
גם המסדרונות, פינת הצילום,, פינת הקפה, תיבות הדואר, כל המקומות הללו הם מקומות מעולים למפגשים אקראיים וכדאי שהמפגשים האקראיים לא יקרו באקראי אלא לתכנן את החלל כך שהם יקרו במקום מתאים ומזמין ככל האפשר.
כאן המסדרון רחב ידיים ונוח לשיחות מסדרון וגם ממש מתוכנן לפגישות בעמידה:stand up meetings יש כאן לוח מגנטי מחיק , דלפק קטן ושרפרפים שמיועדים להישענות ולא ממש לישיבה
מסדרון כזה מזמין לפגישות אקראיות ועובד כמו כל חלל עבודה אחר במשרדים, לא רק כאזור מעבר.
לכן, הבנת החשיבות של מפגשים אקראיים להעלאת החדשנות גורמת לכך שהיום נתכנן מסדרונות הרבה יותר רחבים ומרווחים.
ראינו שמפגשים אקראיים בין אנשים עם רקע שונה ככל האפשר מעלה את היצירתיות. מה לגבי מפגשים אקראיים בין עובדים מאותה מחלקה? ממחקרים עולה שככל שתגדל כמות המפגשים הללו התפוקה תעלה. גם כאן ההיגיון הוא פשוט: ככל שנפגשים יותר הקשר החברתי מתחזק, האינטראקציה בין העובדים עולה ואפשר לסיים משימות במהירות רבה יותר. בעניין הזה יש השפעה גדולה יותר דווקא לקשר פיזי ולא וירטואלי,
כבר בשנת 1977 החוקר תומס ג' אלן בדק איך מרחק משפיע על התקשורת בין עובדים ומצא כי עובדים יצרו תקשורת פי 6 יותר עם עובד המרוחק 3 מ' מהם לעומת עם עובד הממוקם 30 מ' מהם. התקשורת המרובה תרמה להשלמת מטלות בזמן קצר יותר ולעלייה בתפוקה. אפשר לאתגר את הממצא הזה ולטעון שהיום בעידן האינטרנט המפגש הוירטואלי מחליף את המפגש הפיזי, אבל מסתבר שזה ממש לא כך. ד"ר בן וובר, חוקר דפוסי תקשורת בעבודה בדק את צורת התקשורת בימינו כשהתקשורת הדיגיטלית היא דומיננטית ומצא שגם בעידן האינטרנט יש נטייה ליצור קשר במייל פי 4 עם עובדים שנמצאים פיזית באותו מקום מאשר עם עובדים רחוקים זה מזה פיזית. גם אם המפגשים הפיזיים נפסקים, עדיין התקשורת הדיגיטלית תמשיך להיות ברמה גבוהה יותר מאשר עם עובדים שלא נפגשו כלל. הנתונים הללו חשובים לחברות שמשרדיהם פרוסים בכל העולם ומראים שכדאי שהעובדים ייפגשו כדי להגדיל חדשנות ותפוקה . סקר מעניין שנערך בשנים האחרונות והתפרסם במאמר בהרווארד ביזנס ריוויו מראה את הקשר המובהק בין עלייה בכמות המפגשים האקראיים לעלייה בתפוקה. גם סקר זה נערך על ידי ד"ר בן וובר. הוא הצמיד תגים סוציומטריים ל50 סוכני מכירות בחברת פרמצבטיקה גדולה. התגים ניטרו את הפעילות של הסוכנים ביום העבודה, כמובן תוך שמירה על אנונימיות. בסקר נמצא שכאשר הגדילו את כמות הפגישות האקראיות ב10% המכירות עלו ב10%
אגב, אחת הסיבות לכך שחברות היום מוכנות להשקיע הרבה יותר בעיצוב המשרדים שלהן היא שמידע מסוג זה שמראה באופן כמותי את היתרונות של משרדים שמעוצבים כדי לעודד שיתוף, היה פעם לא זמין וכעת הוא בהישג יד בגלל הטכנולוגיה המשוכללת שמאפשרת את הבדיקות הללו.
אחרי שאנחנו מבינים את ההשפעה העצומה שיש למפגשים אקראיים בחברה נראה שהקצאת סלון וחללים משותפים היא לא פרט שולי אלא ממש חובה לחברה שרוצה למקסם את הפוטנציאל של המשרדים שלה.
אופטימיות והתלהבות
במחקרים שנערכו על גורמים שמעודדים יצירתיות התגלה לא במפתיע שלאופטימיות והתלהבות יש השפעה טובה על יצירתיות.
צבעוניות מתאימה היא אחד הגורמים החשובים ביצירת אוירה של אופטימיות והתלהבות.
בהזדמנות זו אני רוצה לפנות אל האדריכלים והמעצבים ביניכם בקריאה לפעולה:
אפור הוכח מחקרית כצבע שמעלה תחושת סטרס, מדכא השראה, יצירתיות ותפוקה!!
ואם תחשבו על המקבילה של אפור בטבע, מתי אנחנו רואים אפור? רק ביום מעונן, גשום וסגרירי,
הוא מעודד אמנם רצון להתכרבל אבל לפי המחקרים, לא התלהבות ויצירתיות.
הפרשנות שלי לתוצאות המחקר הזה היא שאפשר להשתמש באפור כרקע אבל לא כצבע יחיד.
אז איזה צבעים כן מעודדים אופטימיות והתלהבות?
צהוב- רעננות ואנרגיה
כתום – אופטימיות והתלהבות
פרויקט צבעוני ושמח
אגב, לגבי צבעוניות ויצירתיות, לא רק אופטימיות והתלהבות מעודדים יצירתיות. יש מחקרים שבהם נראה שכחול וירוק משרים שלווה ורגיעה וגם התחושות האלו מעודדות יצירתיות
גם בפרויקט הקונספט יש שילוב של צבעים שמשדר אנרגיה ואופטימיות. שילובי צבעים יכולים ליצור את ההרגשה השמחה הזאת שאנחנו מחפשים.
גם העיצוב של החלל יכול להגביר תחושות של אופטימיות והתלהבות. תקרה גבוהה וחלל אוורירי ומואר בתאורה טבעית מגבים את התחושות הללו. דוגמא לחלל כזה אתם יכולים לראות במשרדי UXpert, אחד הפרויקטים האהובים עלי . התקרה היא חשופה לכן גבוהה יותר.
יש כאן גם פתיחות רבה לאור טבעי ולנוף, שני אלמנטים חשובים לעידוד אופטימיות והתלהבות.
לקריאה על ביופילה ו-well being בסביבת עבודה לחצו כאן
לסיום, אני מקווה שקבלתם כמה כלים עוצמתיים וחומר למחשבה על המקום שעוטף אתכם יותר משליש מחייכם. אני מזמינה אתכם להתבונן במשרד שלכם ולדמיין מה עוד הייתם יכולים לעשות כדי להפוך אותו למקום תומך שמעודד יצירתיות וחדשנות ומשמש מצע להצלחת החברה.
The post שיתוף והגברת יצירתיות ותפוקה בסביבת העבודה appeared first on אדריכלות ועיצוב פנים.